בנק הפועלים בע"מ נ' בן יוסף

החלטה

העניין שבפני, בקשת הנתבע לביטול פסק דין אשר ניתן בהיעדר הגנה.

השתלשלות ההליכים.

התובענה הוגשה כתובענה בסדר דין מקוצר ע"ס 50,567 ₪, בגין יתרת חוב נטענת בלתי מסולקת אשר נצברה כתוצאה מפעילות הנתבע בחשבון בנק מס' 393781 אצל התובע, זאת ביום 30.4.2012.

ביום 24.7.2012 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה, על מלוא סכום התובענה, בהתבסס על אישור מסירה מיום 6.5.2012 המעיד על מסירת כתב התביעה לאבין של הנתבע, יוסף, זאת ברחוב גושן 29 קרית מוצקין.

ביום 5.11.2012 הוגשה בקשה לביטול פסק הדין אשר ניתן בהיעדר הגנה, וביום 28.4.2013 נתקיים דיון בבקשה לביטול פסק דין.

במסגרת הדיון בבקשה הגיעו הצדדים להסכמה דיונית כי ככל שלא יגיעו להסכמה דיונית, וככל שלא תוגש הודעה על רצונם להגיש סיכומי טענותיהם, החלטה בבקשה לביטול פסק דין תינתן על בסיס כתבי הטענות ופרוטוקול הדיון.

האם קמה עילת ביטול פסק דין מחובת הצדק

הנתבע טען כי פסק הדין פגום מעיקרו, שכן לטענתו הליך מסירת כתב התביעה היה פגום. בתחילה טען הנתבע כי מסירת כתב התביעה לא בוצעה מעולם, ובדיעבד הוגש תצהיר משלים מטעם אביו של הנתבע, אשר על בסיס מסירת כתב התביעה אליו ניתן פסק הדין.

אביו של הנתבע הצהיר כי אכן קיבל את כתב התביעה עבור בנו, אולם בשל שגגה מטעמו, לא העביר אותם אליו ולא הודיע עליהם. הוסיף אביו של התובע, כי במקרה דנן, בנו אינו מתגורר עמו, ולפיכך אין מדובר כלל ב"מסירה לבן משפחה המתגורר עמו דרך קבע".

עוד אוסיף, כי מבצע המסירה מטעם התובע, לא העיד, לא נחקר, ולא מסר תצהיר, בהקשר של שאלת אימות ביצוע המסירה לבן משפחה המתגורר עם הנתבע דרך קבע.

לאור כל אלו, קיים ספק האם פסק הדין ניתן כדין, שכן לכאורה פסק הדין ניתן על בסיס מסירה שלא בכתובת מגוריו של הנתבע (ולכתובת שונה מזאת הנקובה בכתב התביעה), לבן משפחה אשר הצהיר כי לא הודיע לנתבע על קבלת כתב התביעה, וכאשר הוצהר שמקבל המסירה אינו מתגורר עמו דרך קבע.

והספק, במקרה זה, אמור לעמוד לזכותו של הנתבע. לכאורה, כאשר פסק הדין אשר ניתן במעמד צד אחד הינו פגום, כבמקרה זה, של פגם מהותי היורד לשורשו של ענין בשאלת המצאת כתבי בי דין, ביטול פסק הדין ייעשה מחובת הצדק, ואף מבלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה.

עמדה זאת נובעת מההשקפה לפיה לבעל דין קנויה הזכות לקיומו התקין של ההליך, ובכלל זאת, למסירת כתבי טענות כנדרש, שכן ללא המסירה, לא זוכה כלל הנתבע ליומו בבית המשפט. ראה לענין זה, א' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מה' 10, עמ' 372, וכן ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ה' 395.

לאור כל אלו, אני מורה על ביטול פסק הדין אשר ניתן ביום 24.7.2012. (ומבלי להתייחס כלל לטענות ההגנה).

על מנת שלא להאריך את ההליך, ומטעמים ברורים של יעילות, אני מורה לנתבע להגיש בקשה למתן רשות להתגונן מטעמו בתוך 20 ימים מהיום. ככל שלא תוגש בקשה למתן רשות להתגונן – החלטה תינתן על בסיס טענות ההגנה המפורטות בבקשה לביטול פסק דין (ולגישתי – לגופו של עניין טענות ההגנה אשר הועלו בבקשה, דלות הן ביותר).

בשלב זה – אין צו להוצאות, שאלת ההוצאות תיבחן בסיום ההליך.

ת.פ. ליום 10.7.2013.

ניתנה היום, ח' תמוז תשע"ג, 16 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: